בעולם מוכרים אלפים רבים של זני ורדים.
נהוג לחלק אותם לקבוצות לפי צורת הפריחה והצימוח.
בכדי לעשות סדר ראשוני נציג היום את החלוקה ההיסטורית המקובלת בארץ.

מכלואי תה (כלאי תה) Hibryd Tea –
שמם מגיע מהכלאות זני ורדים אשר הגיעו עם סוחרי התה מהמזרח הרחוק.
כשאומרים מכלואי תה עולה בראש תמונה של הורד הקלאסי ואכן כזה הוא. פריחתם מתאפיינת בפקע גדול בעל הרבה עלי כותרת, המופיע בקצה כל גבעול. לרוב ריחני מאוד ומתאים לקטיף.
צורת הצמח היא של שיח זקוף בגובה של כ1.5 מטר. נהוג לעצבו בצורת גביע.

פלוריבונדה (פוליאנטה) Floribunda-
ורדים זקופים ומלאים הפורחים בשפע רב של תפרחות (מכאן מקור השם).
רובם מגיעים לגובה 1.5 מטר וחלקם נמוכים יותר.
סגנונות הפריחה וגודל הפרח מגוונים, החל מפרחים בעלי מעט עלי כותרת, פרחים פשוטים ועד לפרחים מלאים וגדולים.
רמת התחזוקה של השיח משתנה בין הזנים ורבים מהם מתאימים לגינון הציבורי.

ננסיים Miniatures –
שם הקבוצה מתייחס לגודל הפרח והעלווה ולא בהכרח לגובה השיח.
על אף זאת רוב הזנים הם שיחים קומפקטיים, כ 0.50 ס"מ גובה.
דומים בהתנהגותם לקבוצת הפלוריבונדה.
בקבוצה זו ניתן למצוא את סדרת ורדי הענבר שלנו.

מטפסים Climbers –
קבוצה זאת מתייחסת בעיקר לצורת הצימוח של הוורד כמטפס, בעל ענפים שרביטים וארוכים הניתנים לעיצוב, מהם יוצאים ענפי פריחה קצרים.
ורדים מטפסים יכולים להיות בעלי סגנונות פריחה מגוונים.
גובהם מגיע לכ-3 מטרים ויותר.

כיסוי Ground cover –
שיחים משתרעים ונמוכים המתאימים לכיסוי שטח פורח.

מורשת ומינים Old garden roses & species –
זנים אשר טופחו עוד לפני הצגת ורד המכלוא הראשון בשנת 1867
לרוב היו אלה זני בר מקומיים בעלי עמידות גבוהה שצלחו את מבחן הזמן.

אנגלים English roses –
תחת קבוצה זו נמנים זנים בעלי אופי צימוח ופריחה שונים. ייחודם של ורדים אלו הוא בהיותם זנים מדור חדש. זנים שטופחו במטרה לשלב בין חוזקם של זני המורשת עם יתרונות הפריחה של זנים מודרניים.
הזנים האנגלים נחשבים לזנים חסונים ומרובי פריחה, ריחניים ובעלי מספר רב של עלי כותרת.