קבוצות הוורדים האנגליים ההולכת ותופסת מקום מרכזי בגינון, משלבת מספר תכונות מנצחות: פרחים שופעים וצבעוניים, ריח חזק, משך פריחה ארוך ועמידות למחלות. הזנים המצויים בארץ יוסיפו חן לכל גינה!

בעשורים האחרונים התפתחה בעולם הוורדים קבוצת זנים חדשה, הנקראת "ורדים אנגליים" (English Roses). קבוצה זו תופסת כיום את מקומה, בנוסף לקבוצות הוורדים של "מכלואי התה", "פלוריבונדה" והזנים העתיקים המקוריים. בין המובילים בפיתוח קבוצה זו נמנה המטפח האנגלי דיוויד אוסטין (David Austin). כל שנה נוצרים זנים נוספים, על ידי מטפחים שונים ברחבי העולם כולו. בתחילה אסף אוסטין ורדים מקבוצות הזנים העתיקים שהצטיינו בצבע, בריח חזק ובעמידות למחלות, אך חסרונם היה תקופת פריחתם הקצרה או מספר דל של עלי כותרת. בהמשך ביצע הכלאות בין קבוצה זו עם קבוצות הוורדים המודרניות של מכלואי התה והפלוריבונדה המשלבות משך פריחה אורך וריח חזק. השילוב בין קבוצות אלו מאחד את החן העדין והריח של הוורד העתיק עם מגוון הצבעים ומשך הפריחה של הוורד המודרני.

סיפור ה"וורדים האנגליים" החל ב- 1980. במדינות השונות ברחבי העולם נקראת הקבוצה בשמות שונים: ארצות הברית מפרגנים לפיתוח האנגלי ובתחילה נקראה הקבוצה "English Roses", בהמשך, כאשר טופחו זנים מקבוצה זו על ידי מטפחים אמריקנים, הם נקראו "English Roses Born in America"- "הוורדים האנגליים שנולדו באמריקה". הצרפתים כמובן לא יזכירו אנגלים והגרמנים קוראים להם "ורדים רומנטיים". לעומתם, המטפח הדני Poulsen Roses בחר לקרוא לזנים אותם הוא מטפח "ורדי רנסנס".

יחודו של הפרח:

צורת הפרחים דומה מאוד לוורדים הישנים. הם יכולים להופיע בצורות שונות של ספל, פקע מלא עם הרבה עלי כותרת קטנים ומסולסלים או כשעלי הכותרת פונים כלפי מטה ונותנים פרח דמוי כיפה (Rosette). המיוחד בקבוצה זו הוא מספר עלי הכותרת המדהים, היכול להגיע בזנים מסוימים ל- 120 בכל פרח לעומת 25-50 בזנים מקבוצת מכולאי התה. יש אין ספור וריאציות של שלוש הצורות האלו, עד שקשה לזהותם כפרחי הוורדים שאנו רגילים להם.

שילוב הוורדים בגן:

הוורדים האנגלים גדלים בצורת שיח רגיל, שמוט או מטפס. הם יכולים להתאים כגבול בין חצרות או כשיחים בודדים שיהוו אובייקט עיצובי בפני עצמו או כשהם שתולים מאחורי שיחים אחרים נמוכים מהם. יש ביניהם מטפסים ויש זנים היכולים להשתלב עם ערוגות מכלואי התה והפלוריבונדה. יתרון נוסף הוא עמידותם למחלות. כמו כן יש שיחים ומטפסים שאין צורך לגזום כל שנה.

ריח:

הוורדים האנגליים ראויים לציון לא רק בחן, ביופי ובייחודיות של הפרח אלא גם בריחום העשיר לגווניו השונים. יש בהם לא רק את ריח הוורדים העתיקים אלא גם את הריח של מכלואי התה המודרנים וריחות המזכירים פירות שונים.

איכות הפרחים:

הפרחים מתאימים לקטיף, לשיזור כקבוצה עצמאית או עם פרחים וענפים נוספים. לעיתים הם מזכירים ציורי פרחים של ציירים מפורסמים.